האנה קרופטס |האנה קרופטס, חברה בלהקה האוסטרלית All Our Exes Live In Texas, הייתה עדה לחילופי דברים בפייסבוק שמוכיחים שכמה גברים בעסקי המוזיקה לא מבינים את המסר לגבי סקסיזם. הנה למה.
'אני חושב שכמו הרבה תלונות אחרות שיש לנשים, אתה פשוט צריך להנהן בראש ולהקשיב עם הפנים המבינות שלך'. - גרהם ווד, הבעלים של מועדון הג'אז האוסטרלי הבולט, האלינגטון , בפרת'.
חלק מכם אולי ראו את הציוץ של ארין ריילי ו מאמר גרדיאן הבא על ה-Triple j's Hottest 100 ותגובתו של צ'ט פייקר לכך שהפריבילגיה שלו תוקפת. עבורי, זה מאמר חשוב שדן ומדגיש את חוסר השוויון בתעשיית המוזיקה האוסטרלית - מדוע, שנה אחר שנה, נשים זוכות לייצוג נמוך בספירה לאחור וכיצד אנו יכולים להתקדם בכל תחומי האמנויות.
ואנס ג'וי וצ'ט פאקר למדו יחד בבית הספר, מה שאומר של-100 הלוהטים היו יותר זוכים מ-St Kevin's Toorak מאשר נשים
- ארין ריילי (@erinrileyau) 25 בינואר 2016
היו ארבע נשים בטופ 20 של טריפל j's Hottest 100 בשנת 2014 וביום שלישי, רק שלוש. אלו עובדות ואי אפשר להתווכח איתן. זה כשאנחנו שואלים למה זה קורה ואיך אנחנו יכולים לתקן את זה מתחילים הוויכוחים.
על פי אלה שטענו נגד ריילי וחוסר האיזון המגדרי, טריפל ג'יי ותעשיית המוזיקה אינם חולקים אשמה, הבוחרים הם אלה שמקבלים את ההחלטות הללו באופן אוטונומי וללא כל השפעה.
כפי שמסבירה ריילי במאמרה ל-Guardian, 'כאשר גברים ונשים כאחד מציינים את העובדה שה-Hottest 100 מבוסס על הצבעה פופולרית כראיה, זה לא יכול להיות מוטה, הם מתעלמים מתפקיד הרדיו ביצירת הקשר למוזיקה , והדרכים הערמומיות שבהן פריבילגיה משפיעה על הטעם: בספירת המשחקים, בהכללה והדרה של ז'אנרים, במי מתראיין ואיך מדברים אליו'.
הדבר המצחיק הוא שבשנייה שאתה מעלה פריבילגיה גברית, התגובה תמיד נראית זהה: גברים קופצים ישר להגנה 'תפסיקו לשנוא גברים לבנים/זו לא אשמתנו/מגיע לי כל מה שיש לי כי אני עובד קשה' . פתאום אנחנו שונאים בני אדם, פוליטיקלי קורקט, חסרי תודה, חסרי כישרון ויש לנו ענבים חמצמצים ש'חסר לנו הכשרון'.
לחבר בולט בקהילת המוזיקה, גרהם ווד, יש הרבה מה לומר על הנושא הזה. גרהם הוא פרופסור חבר באקדמיה המערבית האוסטרלית לאמנויות הבמה, הבעלים של מועדון הג'אז הגדול ביותר בפרת' והיה בעבר ראש המוזיקה ב-WAPA.
'זה מה שמרגיז גברים כל כך בקו הטיעון הזה הוא שהם מתמודדים עם כמה מכשולים, הם פשוט מצוידים יותר להתמודד איתם', הוא טען בפוסט שנמחק עכשיו בפייסבוק שקראתי בתגובה למאמר של ריילי. עבור נשים, התגובה הזו משעממת ומתישה.
אף אחד לא אומר שלא עבדת קשה. אנחנו מבינים. כולנו עבדנו קשה. אבל אתה יודע מה? נשים אומרות לך ברצינות שמשהו לא בסדר ואנחנו מבקשות פתרונות. זה לא המקום שלך לדבר עלינו ולהשתיק אותנו. נשים בתעשיית המוזיקה אומרות לך שמשהו לא בסדר. כחלק משפיע מהקהילה הזו, בוודאי האחריות שלך היא לפעול כדי להתמודד עם הבעיה הזו.
'אתה פשוט מהנהן בראשך ומקשיב עם הפנים המבינות שלך'.
זה הגבר שאתה, כאישה, צריך לדבר איתו כדי לנגן במקום שלו, האלינגטון. מדובר באדם בעמדת השפעה וסמכות משמעותית שנותן עצות לסטודנטים בתחילת דרכם המוזיקלית. ההערות הללו בהחלט לא מצביעות על כך שסטודנטית למוזיקה תזכה ליחס שווה בסביבה חינוכית עם גרהם ווד בראש.
אני, למשל, לא תומך באולמות מוזיקה חיה באוסטרליה שאינם תומכים בשוויון, נשים וגיוון. לעולם לא אופיע שוב במועדון הג'אז אלינגטון או אשתתף בו, ואני קורא למבצעים אחרים ולחברי הקהל לעשות את אותו הדבר.
במילותיו של גרהם ווד, 'אני מעדיף שיירו בי מאשר לקרוא את הזבל המחורבן הזה'. בואו נעבור מהשיחה שנשים שונאות גברים ולמעשה לנהל שיחה על שינוי.
