אדם נוריס |המחאות הפרו-דמוקרטיות בסין ב-1989 העניקו לנו את התמונה האיקונית של 'איש הטנק', הקונה האנונימי בוהה במורד קיר של מטוסי 59 למחרת הטבח בכיכר טיאננמן.
בפברואר 2017 יש לנו מנהיג מתלהם ומתלהם של מעצמת-על בתחילת כהונתו כנשיא; מי יודע איזו תמונה עשויה להגדיר את חוסר הוודאות שלפנינו? היחסים בין סין לארה'ב בישרו זאת רק לעתים רחוקות, ובכל זאת כימריקה נכתב הרבה לפני עליית הגיחה של טראמפ או שי ג'ינפינג לים סין הדרומי. ג'ייסון צ'ונג, אחד מכוכבי הבכורה באוסטרליה של סידני תאטרון, מסביר כיצד ההצגה הזו משנת 2012 הגיעה לפתע בזמן.
'אני חושב שזה מאוד רלוונטי', אומר צ'ונג ויוצא מהחזרות. 'יש רגעים במחזה שבהם חלק מהדמויות מדברות על ההקדמה לבחירתו מחדש של אובמה. אז יש קצת מזה קורה, וזה נותן לנו תחושה של ציר הזמן. אבל אני חושב שאנשים ימצאו את האירוניה של מה שקורה בתוך המחזה ומה שקורה כרגע די מעניינת. אני לא יודע אם זו הברקה של [המחזאית] לוסי קירקווד שהיא יכלה לראות את כל זה קורה, כי יש כאן רגעים שבהם אתה עוצר וחושב, 'עכשיו זה פשוט מוזר. זה נכתב מתי ?’ אם אין לך את הנוף הפוליטי נוכח בראשך - או היום, או מה שהיה אז - או אם אתה מכיר אותו היטב, כך או כך, אתה עדיין תיקח הרבה מההפקה הזו'.
כימריקה היא הפקה אפית. עם חמישה מופעים הפרוסים על פני שלוש שעות, מדובר במשימה שאפתנית, לא מעט בגלל 21 סטודנטים של NIDA שהתגייסו להגדיר את ההיקף הבינלאומי של הסיפור. מניו יורק ועד בייג'ינג, אנו עוקבים אחר מאמציהם של שני גברים - דמותו של צ'אנג ג'אנג לין וג'ו שופילד של מארק ווינטר - המנסים לחשוף את הזהות מאחורי אחד ממעשי המחאה המובהקים ביותר של המאה.
'אנחנו רואים שתי דמויות שהן קונטרפונקט של תחנות הכוח הגדולות האלה', מסביר צ'ונג. '[חורף] מגלם צלם עיתונות שצילם תמונה איקונית של איש הטנק בשנת 89' במרד הפרו-דמוקרטי, והדמות שלי היא סטודנט שמאבד את אשתו ואת ילדו שטרם נולד במהלך הטבח הזה. אז שניהם מתמודדים עם PTSD, וכשאנשים עוברים טראומה מהסוג הזה, כמו לעבור מלחמה, אתה נוטה לנהור לעבר אותו סוג של אדם, כי רק הם יבינו מה עברת. אנחנו מתיידדים בגלל זה, אבל אז הוא שומע שאולי האיש שעמד נגד הטנקים יכול לחיות. אז הוא מוקסם; אני מוקסם מהסיכוי לכך. ושאר המחזה הוא סיפור בלשי, בניסיון להגשש איפה האדם הזה נמצא, מה השאלות שהיית שואל אדם כזה'.
ההיסטוריה היום נעה מהר יותר מאי פעם, ויש סמארטפונים בכל מקום לתעד את ההתקדמות שלה. תאוצה יכולה להיות דבר ממריץ, אבל ברגע שהרכיבה מתחילה לקשקש על המסלול והרוח מתחילה לעקוץ, המומנטום הזה יכול להפוך לבוגדני. אנשים נעשים חסרי אמון ומפוחדים; ממשלות הופכות למרושעות. ארה'ב מטלטלת את הצבר שלה כלפי סין בעוצמה הולכת וגוברת במהלך החודשים האחרונים, אך למרות הרטוריקה והתנוחה, ההיסטוריה שקושרת בין שתי המדינות הללו היא חזקה. אם הכוח הזה מספיק כדי לעגן שתי זהויות יותר ויותר פולמוסיות, נותר לראות.
'זה מהדהד כרגע בנוף הפוליטי שבו אנחנו חיים, במיוחד בין שתי תחנות הכוח האלה', אומר צ'ונג. 'אחרי ה-GFC, סין חילצה משהו כמו 1.7 טריליון דולר מהחוב הזר של אמריקה. אז יש את הקשר הזה בין שתי המדינות, אבל יש את הפער הזה באופן שבו כל מדינה פועלת. ברור שלמפלגה הקומוניסטית יש רסן חזק על הצנזורה בסין בעוד שיש קפיטליזם כזה בארצות הברית. לארה'ב יש את הרעיון הזה של להוציא כסף כדי להרוויח כסף, בעוד שמבחינה תרבותית, סין נוטה לחסוך כסף לאותו יום גשום. ואז כמובן יש לך את השבועות האחרונים של טראמפ, הרצון לשלוט בתקשורת ולשלוט בגבולות הדוק. אז אנחנו רואים תקופה מעניינת בהיסטוריה שלנו, והמחזה הספציפי הזה נוגע לזה מאוד'.
פוליטיקה לחוד, בבסיסה כימריקה נראה כמו הפקה העוסקת במחיר האנושי של ההיסטוריה - מה יהיה עם הניצולים ברגע שאבק הטראומה שוקע? מה עלה בגורל טנק מן, או נהגי הטיפוס 59 עצמם? זו הפקה מרגשת, ודורשת מאמצים אדירים מהקאסט שלה כדי לשמור על האמת מאחורי הסיפורת.
'יצאתי עכשיו מחזרה, שבה אני נחקר', אומר צ'ונג. 'ויש שם ניקוז רגשי ופיזי בתור פרפורמר. אבל זה גם התפקיד שלך כפרפורמר להגדיר זאת. זה על למצוא היכן אתה צריך לשים את האנרגיה, להסתכל על המסע שלך על פני חמשת המעשים ולחשוב היכן אנחנו צריכים להגביר את זה, איפה אתה צריך להאט את הגלגלים. זה אורגני, כי זה לא יקרה בן לילה להגיע למקום שאתה צריך להיות.
'זה יצירה מיוחדת, שלא ראינו באוסטרליה. גם לא ראינו כל כך הרבה שחקנים אסייתים ביחד על הבמה, במיוחד ב-STC. זה פורץ דרך עבור הרבה מאיתנו. בעונה זו של 2017 יש מגוון רחב וסיפורים שמשקפים את מה שאנחנו כאוסטרלים כרגע. זה מרגש.'
כימריקה פועל ביום שלישי 28 בפברואר - שבת 1 באפריל בשעה תיאטרון רוסלין פאקר .
