ג'ו הנסן |ה-Screaming Females של ניו ג'רזי עומדות לבד ברוק ובפאנק עצמאיים מודרניים.
בעידן של טרנדים מוזיקליים שמרניים משהו, שבו סולואים מורחבים של גיטרה וג'אם סשנים נתפסים כלא מגניבים, הלהקה ממשיכה לשנתה העשירית, חזקה ומוגדרת בעצמה כתמיד. לאחר שהוציאה שישה אלבומים באורך מלא והשמעה למעלה מ-1,000 הופעות, התפוקה של הלהקה נותרה בלתי מתפשרת וחדשנית.
הצליל המיוחד של הנקבה ויצירות האמנות והוויזואליה הנלווים אליה מגיעים ישירות מהקול, כושר הגיטרה והיצירתיות הוויזואלית של פרונטו מריסה פטרנוסטר. רשום לאחרונה ב סיבוב 100 הגיטריסטים הגדולים של כל הזמנים, מגרסת הפולחן פיתחה סגנון וגישה ייחודיים לכלי - והצד האמנותי שלה עוד מימי נעוריה.
'אני מצייר מאז שהייתי ילד', אומר פטרנוסטר. 'אמא שלי הייתה מורה לאמנות; היא נתנה לי לשבת בשיעורים שלה וללמד אותי הרבה דברים. תמיד היו לנו בבית ספרי אמנות שהייתי מסתכל עליהם במשך שעות. לא ממש הבנתי הרבה מהשפה האמנותית, אבל אהבתי להסתכל על התמונות. אמא שלי תמיד תמכה בעניין שלי באמנות וידעה שתמיד אגיע לבית ספר טוב לאמנות'.
פטרנוסטר חיברה את אהבתה לאמנות חזותית והעניין המתהווה שלה לנגן מוזיקה בגיל 14, ופנתה באופן טבעי לשמאל מהמרכז. 'התעסקתי מאוד בחוברות קומיקס ו מגזין מטורף בערך באותו זמן, וזה מה שהכניס אותי לפאנק', היא נזכרת. 'צופה רן וסטימפי ולהנות מדברים מוזרים תמיד היה מה שהתעסקתי בו ומה שהשפיע עליי. כל חיי ציירתי ושרטטתי ובסופו של דבר הלכתי לבית ספר לאמנות, עשיתי תואר BFA ברישום וציור. הייתה לי שאיפה להיות מאייר או אמן חזותי במשרה מלאה, אבל נגינה של מוזיקת פאנק השתלטה עליה'.
על הבמה, Screaming Females ידועות בהרחבת שירים לעתים קרובות, בג'אמינג על ריפים טריים או בהורדת רצועות ישנות באפיקים חדשים ובלתי צפויים. 'בהחלט יש לנו שירים שהשתנו הרבה בלייב במהלך השנים', מסביר המתופף ג'ארט דאוארטי, 'אבל שוב יש לנו שירים אחרים שאנחנו מנסים לנגן כמה שיותר קרוב להקלטות.
'זה מסתכם בניסיון לנגן את ההצגה הטובה ביותר בכל ערב. עבורנו זה אומר שיהיה מעורב קצת מהבלתי צפוי. בכל רגע אחד מאיתנו יכול לנסות לשנות מעט את השיר ולפעמים זה ירד מהפסים, אבל לרוב אנחנו טובים בלדעת איזה חלקים כדאי להרחיב ולשנות.
'כמה מההופעות הכי טובות שלנו היו כשניגנו בצורה זהה לאלבום וחלק מהטובים שלנו היו כשסטינו והשמענו את השירים שלנו בצורה שונה לגמרי. מדי פעם זה מתרסק ונשרף, אבל זה לא עניין גדול. אם זה יקרה, אתה יכול פשוט להתחיל להרוס הכל ולהעמיד פנים שאתה סוניק יות''.
כתיבת שירים מורכבת ומוזיקאיות טכנית היו מרכיב בסיסי בסאונד של הלהקה בכל ששת האלבומים, עם ניסויים ואמביציה שדוחפים דברים קדימה. שנות 2012 מְכוֹעָר ראה את Screaming Females עובד עם המפיק האגדי סטיב אלביני, לוקח את ההופעות שלהם עד הקצה. עם זאת, 2015 הר הוורדים עקבו אחר גישה מופשטת לכתיבת שירים והלחנה.
'נגינת הגיטרה של מריסה מקבלת הרבה קרדיט ותשומת לב מסיבות ברורות', אומר דאגרטי. 'עַל הר הוורדים באמת ניסינו להסיר את כל מה שהיה מיותר ולבנות את השירים בחזרה משם. לרוב היינו כותבים קודם רצועה אינסטרומנטלית ואז מוסיפים שירה נוסף על כך. במשך שנים זה אומר שמריסה תנגן קו מוביל, מייק ['המלך' מייק אבאט] ינגן קו מוביל על הבס, אני הייתי מנגן קו מלודי על הטומים ומריסה תנסה להתאים לשירה. קו מעליו. זה עבד עבורנו והפך לסגנון שלנו, אבל הכתיבה וההקלטה נעשו לעתים קרובות כל כך קשים בגלל המורכבות שעשינו את זה.
'מאז הפכנו להיות מרוכזים מאוד בניהול הפרויקט כולו טוב יותר ולפשט כמה דברים. עשינו סיור עם גארבג' בערך בזמן שעבדנו על השירים האלה והשמענו כמה מהם לבוץ' ויג, בניסיון לאסוף את המוח שלו. הוא אמר משהו שלדעתי היה מאוד תובנות: 'זה נשמע ממש מגניב מה שאתם עובדים עליו כאן וזו דרך מצוינת ללכת כלהקה, אבל תזכרו שהדבר הכי טוב בלהקה שלכם זה שזה נשמע כמו שלושה אנשים שכולם הולכים מטורף בו זמנית וזה איכשהו עובד. 'חשבתי שזה דבר מגניב לבוא ממישהו שעבד על כל כך הרבה תקליטים ידידותיים לרדיו, ומזכיר לך שזה בסדר להיות משוגע'.
מצב תעשיית המוזיקה בשנת 2016 הוא בלגן מבלבל במקרה הטוב, ללא כיוון ברור ללהקה לקחת כדי להבטיח קריירה מתמשכת. במונחים של הגדרה עצמית ושליטה על האמנות והכיוון שלהם, דוהרטי מאמין שהגישה של Screaming Females היא אחת הדרכים היחידות שבהן להקה יכולה לשמור על אריכות ימים וחופש.
'לעשות דברים בעצמך ובאופן עצמאי זו הדרך היחידה שהכרנו, ובכל פעם שהיינו מנסים לדבר עם אנשים בתעשיית המוזיקה שהם חשובים יותר או שיש להם יותר כסף, הם מסתכלים עלינו כאילו אנחנו משוגעים כשאנחנו לדבר על מה שאנחנו חושבים שחשוב בלהקה. מה שאנחנו אומרים מפספס את האוזניים שלהם ומה שהם אומרים מפספס את האוזניים שלנו. אבל איכשהו זה עבד לנו'.
[צילום של נשים צועקות מאת לאנס באנגס ]
הר הוורדים יצא עכשיו דרך דון ג'ובאני ; ו-Screaming Femails משחקים מפעל לאמנות אוקספורד גלריה בשבת 13 באוגוסט.
