דיוויד ג'יימס יאנג |לצד היותה אחת הלהקות המשפיעות והמתריסות ביותר של שנות ה-90, זעם כנגד המכונה היו גם אחד ההפכפכים ביותר. ההבדלים היצירתיים והאישיים ביניהם מובילים בסופו של דבר להתפרקותם בשנת 2000, כאשר מספר חברים ציינו כי לא היה הרבה מכנה משותף ביניהם לאורך ציר הזמן שלהם.
למעשה, הרבה מהשטחים האמורים כוסו על ידי שניים ממופעי ההיפ-הופ הנערצים בהיסטוריה - ושני אקטים שכך קרה שחברי רייג' ימשיכו להיות איתם ידידות לכל החיים. 'Public Enemy ו-Cypress Hill היו שתי השפעות ההיפ הופ הגדולות ביותר שלנו כשרייג' התחיל את דרכה', אומר טום מורלו, גיטריסט שבוודאי בשלב זה, לא צריך היכרות.
'הם היו אבני היסוד שלנו, בנאדם. הקשבנו לתקליט הראשון של Cypress Hill בזמן שהכנו את התקליט הראשון שלנו - למעשה, B Real נמצא בסרטון של 'Killing In The Name'. Public Enemy הייתה הלהקה הראשונה שאי פעם לקחה אותנו לסיבוב הופעות. יש לנו היסטוריה ארוכה גם עם B וגם עם צ'אק, אז אנחנו מתכבדים שעכשיו אנחנו יכולים לחלוק איתם את הבמה'.
הבמה שאליו מתכוון מורלו במקרה זה היא זו שתעבור בקרוב על ידי נביאי הזעם, קבוצת העל שמאחדת את מורלו עם חבריו ללהקת רייג' ואודיוסלאב טים קומרפורד ובראד וילק. בחלק הקדמי של ההליך נמצא B Real הנ'ל, שליש מסייפרס היל, כמו גם צ'אק D מ-Public Enemy.
לאחר שהנביאים ירדו מהכביש - מסע הבכורה שלהם נקרא באופן מפורש סיבוב ההופעות 'Make America Rage Again' - הלהקה החליטה לראות אם הכימיה שלהם על הבמה תשתקף בכתיבת חומרים מקוריים ביחד. אלבום שלם נכתב תוך שבועיים, והבכורה שלהם עם הכותרת הוקלטה תוך חודש על ידי המפיק הוותיק ברנדן אובריאן - בעצמו לא זר למורלו ושות'. 'עשינו את זה בדרך הישנה - מוזיקאים, בחדר, ביחד, מסתכלים אחד על השני', אומר מורלו בגאווה.
'הרבה תקליטים שנעשו היום... אני קורא להם 'תקליטים ניידים'. זה רק להקות שמקליטות בנפרד, אפילו לא מקליטים באותו אולפן, פשוט מוריד קבצים אחד לשני. זה היה על כך שכל הלהקה תהיה בחדר ותפיסת הופעה. אני חושב שזה אחד הדברים שהופכים את התקליט הזה לחזק כמו שהוא. זה היה תענוג אמיתי שברנדן עבד איתנו. הוא עבד על כמה מהתקליטים האהובים עליי שעשיתי אי פעם - על פני Rage, Audioslave וכשומר הלילה - אז זה לא היה מובן מאליו להיות מעורב בו'.
הנחת הסולואים היא כנראה החלק האהוב עליי בהכנת תקליט.
מורלו הוא בעל שם עולמי כאחד הנגנים החדשניים ביותר של הגיטרה החשמלית. החתירה שלו לעוות ולתמרן את הצליל של ששת המיתרים שלו הובילה לכמה מהסולוים המפורסמים ביותר בכל הזמנים (ראו את היללה הנוקבת שלו של 'Killing In The Name'); כמו גם כמה מהידועים לשמצה, כמו צליל 'קוף צוחק' של 'Original Fire' של Audioslave. לאן שההשראה לוקחת אותו, מורלו הוא בלתי ניתן לחיקוי בסגנון שלו - ועם העשייה של נביאי הזעם , הוא ניסה להרחיב את לוח הצבעים שלו אפילו יותר מהרגיל. 'הנחת הסולואים היא כנראה החלק האהוב עליי בהכנת תקליט', הוא אומר.
'אני תמיד שומר את זה עד האחרון. זה מצב רוח יצירתי בלבד, מעורר השראה שאני נכנס אליו. אין אומנות - אני נכנס לתא, אני מרים את האנטנות ורואה מה נכנס פנימה. בתקליט הזה, באמת ניסיתי לאתגר את עצמי ולצאת מחוץ למסגרת שלי. אזור נוחות. השתמשתי בגיטרות שמעולם לא ניגנתי לפני כן, בפדלים ובמגברים שמעולם לא השתמשתי בהם. ניסיתי קשת לכינור של ג'ימי פייג'... לעזאזל, אפילו הצלחתי להקליט רצועה עם הגיטרה הראשונה שהייתה לי אי פעם. זו הייתה גיטרה של קיי שקיבלתי ב-50 דולר, והיא נמצאה בארון לאחר שאספה אבק במשך כ-30 שנה. בדרך כלל אני בחור מאוד מסורתי - היה לי אותו מערך פחות או יותר ברבע המאה האחרונה. ממש קיבלתי השראה להסתעף בתקליט הזה'.
היה לי אותו מערך פחות או יותר ברבע המאה האחרון.
בזמן שנביאי הזעם יצאו לסיבוב הופעות, מורלו עבד על תקליט סולו חדש עם הפרויקט שלו 'שומר הלילה'. הוא מזכיר כי מגוון מדהים של אמנים יהיו מעורבים כאורחים, ממרקוס ממפורד ועד פוסי ריוט. זה משקף את העובדה שמורלו תמיד היה מאוד פתוח לגבי הופעה ושיתוף פעולה עם כמה שיותר אנשים. לדבריו, זה פחות או יותר הטבע האנושי שלו. 'כשהתחלתי לנגן מוזיקה, תמיד דימיינתי את עצמי כבן אדם שמעולם רק ניגן בלהקה אחת ומעולם לא עשה שום דבר אחר', הוא מסביר.
'Rage, כידוע, לא הייתה בדיוק להקה פורה - היו שנים בין תקליט לרשומות שבהן פשוט לא יהיה שום דבר חדש. אני סופר פורה, ורק רציתי לשחק כל הזמן. אם הייתה דלת אולפן פתוחה או מגבר לחבר אליו על הבמה, אז הייתי בפנים. ניצלתי כל הזדמנות שנקרתה בדרכי, והובילה לכמה מהחוויות הכי גדולות של כל חיי. יצא לי לשחק עם כולם מפיט סיגר ועד שבט וו-טאנג; מספרינגסטין ועד סליפנוט. אתה לומד משהו בכל מקרה. אני מתעל את הכל למוזיקה שלי'.
נביאי הזעם ינגנו את ביתן הורדן ביום חמישי, 22 במרץ.
